‘מתנת הגיל’ –
עינת פורת עמוס
המשך ההתפתחות האישית שלנו הינה חובה, כשהמטרה היא לאפשר שנים נוספות של בריאות טובה ודחייה של הזקנה הגריאטרית.
בארבע השנים האחרונות יושם והתפתח בצפון הארץ קורס ‘מתנת הגיל’. הקורס מתבסס על ההבנה כי בני ה- 60+ כיום, אינם חווים את עצמם כזקנים (Weiss & Lang, 2012). ואינם מזדהים עם מאפייני הזקנה (Bodner, 2009). כיוצא מכך, הם חלק מהתהוותה של תקופת חיים חדשה המגיעה לאחר שנות הבגרות ולפני שנות הזקנה. לחווים את התקופה ישנם מאפיינים וצרכים ייחודיים אשר באים לידי ביטוי גם בתהליכי התפתחות אישיותית הייחודיים לתקופת חיים זו (לניר 2015).
הקורס המיועד לבני תקופת חיים זו. מטרתו, העלאת המודעות למשימות ההתפתחותיות הספציפיות של “תקופת החיים החדשה” ולמיומנויות הרגשיות, הקוגניטיביות והפיזיולוגיות הנדרשות למימושן. הקורס מעניק למשתתפים ידע חדשני בתחום הנוירולוגיה, הקוגניציה והרגש. ומתבסס על מחקרים המוכחים כי ישום המשימות ההתפתחותיות של הגיל, הינה כאמור דרך אפקטיבית לדחיית תקופת ההזדקנות הגיריאטרית והקלה על ההתמודדות עמה.
הקורס מציע מודל, אשר פותח על ידי כותבת המאמר, המשלב 3 משימות התפתחותיות, המלוות אותנו לאורך כל החיים, אך באות לידי ביטוי ייחודי ומשמעותי בתקופת החיים שלפני הזקנה. משימות אלו נתמכות באלמנטים משמעותיים ל’הזדקנות מוצלחת’ ו’בריאות חיובית’. המודעות והבנת המשימות והאתגרים ההתפתחותיים מסייעת לאנשי המקצוע ולאנשי תקופת החיים החדשה להתמקד בחתירה אליהם ובמימושם.
המשימות ההתפתחותיות הינן: אינדיבידואציה, משמעות ושייכות.
משימת האינדיבידואציה הינה מימוש עצמי מותאם לגיל, תוך כדי הכרה וקבלה של הניגודים שבתוכנו. מדובר על יצירת קשר עמוק עם המציאות הפנימית והחיצונית ומתוכה פתוח תהליך יצירתי של חדשנות רגשית – חשיבתית המותאמת לצרכיו של האדם.
משימת המשמעות הינה יצירה אישית של אנרגיה הדרושה להתמודדות עם אתגרי החיים. היכולת שלנו להעניק משמעות לדברים המתרחשים סביבנו אשר בשליטתנו או לאו, מהווה תהליך של חוללות אנרגיה מתוך עצמנו ועבור עצמנו. בהקשר למשימת המשמעות, נלמדים בקורס מיומנויות של חוללות אנרגיה אישית.
משימת השייכות מתמקדת ביכולתנו לייצר ולשמר מערכות יחסים אינטימיות שיעניקו לנו ביטחון ותחושה כי אנו לא לבד. מערכות יחסים אינטימיות הנוצרות בתוך קשרי שייכות מאפשרות לאדם לבטא את עצמו באופן אותנטי תוך התיחסות לצריכים המשתנים בשל העלייה בגיל. האתגר הוא פיתוח מערכות יחסים שכאלו במסגרת המשפחתית והחברתית במקביל.
עמידה במשימות אלו מקדמת את יכולות ההסתגלות שלנו לשינויים, פרמטר שנמצא משמעותי לרווחה נפשית ו’בריאות חיובית’.
בדרך לפתוח יכולת ההסתגלות, שינוי ההרגלים וההגמשת דפוסי החשיבה, עלינו ללמוד לזהות הרגל או דפוס התנהגות שבעבר היה עבורנו רלוונטי ויעיל ובהווה אינו משרת אותנו יותר. דוגמא לכך היתה כאשר שמעון, שהיה ב- 30 שנה האחרונות בחייו יועץ אירגוני ומאמן אישי – עיסקי, דיבר בקבוצה אל הנוכחים בגוון קול של היועץ היודע ובעל האחריות להובלת השיחה. תהליך הלמידה איפשר לו להשתמש בכלים החדשים שלמד על מנת לזהות את אי הרלוונטיות של הרגלי הדיבור שלו. במפגש שלאחר מכן, שמעון סיפר איך שינה את טון הדיבור ‘של האיש היודע’ מול בנו, ובעקבות כך גם תגובתו חסרת הסבלנות בדרך כלל של בנו השתנתה. המשתתפים לומדים טכניקות לזיהוי פערי רלוונטיות בין ההתנהגות האוטמטית למציאות הפנימית והחיצונית המשתנה ללא הרף. שירה למדה לזהות את הרגעים בהם היא מעדיפה להשקיע בענייניה ולא להתמסר לצורכיה של הקהילה בה חייה ומצאה בקלות את המחליף שלה שידאג עכשיו במקומה.
ככלי, נלמדת ‘מפת מושגים’ חדשה המסייעת ל’קרוא’ את המציאות היומיומית החדשה באופן מלא ומדוייק יותר ולנווט בה באופן מותאם לאדם ומטרותיו.
לדוגמא- חווה העלתה דילמה לגבי הקושי שלה עם הביקורת הסמויה והגלויה של ילדיה כלפיה. באמצעות המושג של ‘האחר כמראה’ הרחבנו את ההתבוננות על הסוגייה ולמדנו על הביקורת העצמית של חווה כלפי עצמה. חווה יצאה מהמפגש עם ‘שיעורי בית’ הנוגעים לעקרונות של המושגים ‘עקרון הקוטביות’ כשהמטרה היא לבחון את המשמעות של ‘אי ביקורתיות’ מבחינתה, איך באה הביקורתיות שלה כלפי עצמה לידי ביטוי וכיצד מתאים ומדויק לה לנהל את הקשר עם ילדיה.
אחת ההבנות המתחדדות עם התקדם הקורס הוא ההבדל בין האחריות החיצונית שניהלה אותנו עד כה: הבוס שאמר מה לעשות, המחויבויות המשפחתיות או הקהילתיות שניהלו את סדר היום שלנו לבין האחריות הפנימית בשלב חיים זה, המתיחסת לנושאים כמו קביעת סדר היום, יציקת תוכן ומשמעות פנימית לעשייה שלי, שהיא לעצמי בלבד. כך גם האחריות על ההתנהלות שלי בהקשרים חברתיים ואל מול אילוצים אישיים, משפחתיים או חברתיים.
המשתתפים מקבלים את הכלים ולאחר מכן את האחריות להובלת עצמם בתהליך הרחבת ההתבוננות על סוגיות בחייהם ומיקוד הפתרון. הכלים היישומיים תומכים בתהליך בחינת ההתנהלות הפנימית והחיצונית שלנו במציאות היומיומית ומהווים כלי עזר לתהליך שינוי של דפוסי החשיבה וההרגלים. לדוגמא: זיוה רצתה לצמצם את השעות והימים בהם היא עוזרת לנכדיה. בקורס נלמדו הכלים שסייעו לזיוה לבטא את הרצונות שלה מבלי שהקשר יפגע, או הרלוונטיות המשפחתית שלה תשתנה. לדבריה, הסבלנות שלה לנכדים ואיכות הקשר שלה איתם השתפרו מאז.
עד כה נערכו 11 מחזורים של ‘מתנת הגיל’ בצפון כולו, במחזורים האחרונים הועבר ‘שאלון לפני ואחרי’, אומנם, השאלון עדיין לא תוקף מחקרית, אך נראה כי הוא מצביע על תהליכי שינוי והתפתחות אצל המשתתפים במרכיבים השונים של ‘המשימות ההתפתחותיות’. בעמותת וותיקי הגליל במועצה האזורית גליל עליון, התקיימו עד כה 5 קורסים אשר בעקבותיהם, נרקמה קהילה של בוגרי הקורסים אשר ממשיכים להיפגש וללמוד ביחד קורסי המשך שונים ולהתפתח. בימים אלו בוגרי הקורס מתחילים בכתיבת ספר משותף על הייחודיות של תהליכי ההתפתחות בתקופת חיים חדשה זו. הם חווים את התקופה הזאת כתקופה של תבונה, מעוף והתחדשות ומעוניינים להעביר את המסר הלאה. מגמה נוספת חשובה בהתפתחות הקורס הינה הירידה בגיל המשתתפים משנה לשנה. נראה כי ככל שעובר הזמן, יש יותר ויותר לגיטימציה אישית וחברתית לקחת חלק בפעילות העלולה להצביע על היותנו מתקרבים לגיל הזקנה.
האתגר שהקורס ומשתתפיו מתמודדים עימו בהיבט החברתי הרחב, הינו שינוי פרדיגמה ישנה: היוצאים לפנסיה בגיל 65 אינם מאופיינים על ידי הסטיגמות של הזקנה (חולשה והזדקקות) אלא הם אוכלוסייה בעלת משאבים אישיותיים, קוגנטיבים, רגשיים, חברתיים וכלכליים. וכיוצא מכך, תקופת חיים זו הינה הזדמנות לסבב חיים נוסף של עשייה, התפתחות ומימוש עצמי. הקורס מעניק למשתתפיו כלים לניהול מחודש ומותאם של תהליכי ההתפתחות בחייהם, אך יחד עם זאת ובמקביל, על החברה מוטלת האחריות להבניית ‘מרחבים תומכי התפתחות’ אשר יהוו השראה ומצע נוח ומותאם להתפתחות.
שושנה בנימין שרקי מכפר הנשיא כתבה לאחר שני סמסטרים של הקורס את הקטע הבא:
מתנת הגיל שלי
בגיל “16 המתוק” אמרתי מילה לא יפה על השכנה שלנו ואמא שלי החטיפה לי סטירה. התפללתי בסתר לבי שיעבור מהר הזמן ואצא מהבית, ואז אני אעשה מה שבא לי.
בגיל 20 כבר הייתי אחות מוסמכת ואחראית מחלקה פנימית בבית החולים צפת וניהלתי את הצוות, אבל האחות הראשית היא זו שקבעה את החוקים.
עבר זמן, בחרתי לי איש שאהבתי, נולדו לנו ילדים שאהבנו, וגידלנו וחינכנו ועבדנו. עם חלוף השנים, חיכיתי בתוככי לבי, שהילדים יגדלו כבר, יצאו מהבית, ואז אני אעשה רק מה שבא לי.
חלפו הימים השבועות והשנים נולדו לנו נכדים ואהבנו עוד, ושוב ויותר. בעלי עזב לעולם שכולו טוב, ואני יצאתי לגמלאות. נותרתי לבדי עם האהבה והמשימות של עזרה לילדים, לנכדים, לאבי הזקן והקשיש. והתחלתי לתהות ביני לביני, איך בכלל היה לי קודם, זמן לעבוד? והאם אי פעם אעשה באמת רק מה שבא לי ואחגוג את חירותי.
לפני כחמש שנים, הוזמנתי להיות חלק בסדנה ל’בנים תומכים בהורים קשישים’, סדנה בת 10 מפגשים שהעבירה עינת פורת עמוס; עו”ס, גרנטולוגית ופסיכותרפיסטית שהאירה את עיניי ושינתה את כל ההתנהלות שלי ומהות היחסים ביני לבין אבי, מתוך חמלה ואהבה, הבנה ודאגה, לצרכיו האמיתיים.
השנה נרשמתי לסדנה בתל-חי במסגרת ‘עמותת וותיקי הגליל’ (שמתקיימת זו הפעם החמישית במספר): “מתנת הגיל”, גם את הסדנה הזאת הנחתה עינת פורת עמוס, שהביאה למודעות את נושא הגימלאים הצעירים באזורנו, ותרמה בהקמת מועדונים נפרדים לגימלאים הצעירים בכל ישוב בו ביקרה בסדנאותיה. אך הפעם, הצטרף אליה הלל אפרת יועץ אירגוני ומאמן אישי עם ניסיון של שנים רבות.
בפגישה הראשונה הסתבר, שאנחנו בכלל נורא מיוחדים וייחודיים, ושלא היה עוד דור כזה כמונו שבגיל 60 70… עדיין צעירים ברוח וגם בגוף (למי ששומר עליו), כוחותינו עדיין עימנו. אומנם גימלאים על פי חוק, אבל עם חוכמת הגיל, ועם המון יכולות, והאופציות פתוחות למרחבים אינסופיים כמעט.
היינו בקבוצה 17 אנשים מבוגרים בגילאי שישים פלוס עד כמעט שמונים, כשלכל אחד סיפור חיים מיוחד משלו. עד הקורס הזה חשבתי שאני לא מסופקת ומשעמם לי, בגלל שאני לבד, בגלל סיפור החיים המיוחד שלי, בגלל שהקיבוץ השתנה לי, בגלל שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי – עבור עצמי. שרק אני עדיין לא עושה מה שאני באמת הייתי אמורה לעשות.
בסדנה פגשתי, את זו שחשבה שהתנדבות למען הכלל זו תהא משימתה, ולא היה לה רגע זמן לעצמה, את מי שחשבה שלעזור לילדיה לגדל את נכדיה, זוהי משימת חייה ו’לא היה לה זמן לנשום’. והיה מי שחשב שלימודים, ועוד עבודה, זוהי המטרה על מנת לחיות… כל אחד מאיתנו הביא את עצמו לחשיבה מחדש, מתוך המקום שחשוב לו גם הזמן הפנוי, ועוד דברים לעשות לעצמו/ה דברים שלא חשב/ה עליהם קודם.
לאחר מספר מפגשים של למידה על העולם החדש, עם הגיל החדש הזה, הבנתי פתאום שבגיל 70 אני לאו דווקא זקנה, ואני יכולה לעשות עוד המון דברים. לשנות את העולם שסביבי, לשנות קצת אצלי ולהתאים את עצמי למקום החדש בו אני נמצאת. וזה מקום טוב, המקום בו אני נמצאת. כי הנה סופסוף אני כן יכולה לבחור ולעשות בדיוק מה שאני רוצה לעשות. וגם לא לעשות כלום וזה בסדר. בידיי הבחירה. אני לא קורבן, אני ברת מזל. אני עדיין יכולה אפילו להוביל. אני יכולה לבחור להמשיך הכל כמו שחייתי לפני הסדנה, אבל עכשיו אני יודעת להסתכל פנימה בלב ולהבחין מה עושה לי טוב ומה מעיק. מה אני בוחרת להמשיך לעשות אולי במינונים אחרים. להגשים חלום – שלא העזתי אף לחלום אותו – מגיע לי. היום אני יודעת טוב יותר מי ומה אני, וזה לאו דווקא מה שאחרים אומרים או חושבים עליי. קיבלתי כלים שמתאימים לי בדיוק לעכשיו, לשים בארגז הכלים של הגיל השלישי בו אני נמצאת. למדתי לדייק את מעשיי ודרכי הייחודית.
תודה ענקית עם המון אהבה, לכל משתתפי הסדנה, שנתנו מעצמם שהתחברו. זוהי הקבוצה איתה אני רוצה להמשיך שוב ושוב ועוד. ללמוד על החיים, ועל מה שיש לחיים עוד להציע בהתנהגות והתנהלות ובבחירות נכונות. אני מצאתי לי, חברים חדשים ומעניינים שרואים וערים לעצמם ואל העולם כמוני.
ומה יותר מעניין מאשר ללמוד עליי ואותי בכל גיל ועוד בגיל השלישי (תקופת החיים החדשה), בו יש עוד המון זמן. לדעתי, אל תבזבזו זמן, כי איך יודעים מה רוצים? אם אף פעם לא באמת היינו שם? המלצתי היא מכל הלב; לכו לסדנה היחידה והמיוחדת הזאת. למדו עוד על עצמכם, על הקשר שלכם עם בן/בת הזוג, על הקשר עם הילדים (שמשתנים לכם) שגם הם כבר הורים, חדשו את ארגז הכלים שלכם, שיהיה תואם לזמן הנוכחי, תנו לעצמכם את “מתנת הגיל” רק כדי שיהיה לכם טוב.
שושנה בנימין שרקי, כפר הנשיא.
מילותיה הכנות של שושנה, והתפתחותו של קורס ‘מתנת הגיל’ משנה לשנה, מבהירות לנו, אנשי המקצוע את חשיבות העשייה המקצועית עבור אלו שעוד לא מרגישים את עצמם ‘זקנים’, עבור אלו שרוצים ומוכנים לעשות הכל על מנת שלא להיות ‘זקנים’. אולי לפני, או במקביל לעיכוב הזקנה עם בוטוקס ושאר מתיחות הפנים. אפשר לעכב את הזקנה עם תהליכי התפתחות ייעודיים המותאמים למאפייני התקופה שלאחר הבגרות ולפני הזקנה.
*הקורס נבנה על ידי עינת פורת עמוס מתוך שיתוף פעולה עם ד”ר צבי לניר. בשנה האחרונה הצטרף להובלת הקורס והנחייתו הילל אפרת, יועץ ארגוני בעל ותק וניסיון רב, שהשתתף במחזורים השני והשלישי של הקורס.
*עינת פורת עמוס- .B.A בעבודה סוציאלית, M.A. בגרונטולגיה, מנחת קבוצות ופסיכותרפיסטית. עובדת בליווי תהליכים אישיים, משפחתיים, אירגוניים וקהילתיים בתחומי הגיל השלישי. מזה כחמש שנים, מתמחה, לומדת ומלמדת את מאפייני תקופת החיים החדשה.
המאמר לעיל פורסם במגזין דורות
בגיליון של נובמבר 2016 , עמודים 22-24