המאמר התפרסם במגזין דורות- ספטמבר 2019
‘קשר סבתא’- כי בעת משיכת החבל הקשר מתחזק ומתהדק / עינת פורת עמוס
מעט מאוד רעיונות ועקרונות משותפים ומוסכמים על אנשי דעת ורוח מכל קצוות העולם מכל התחומים. אחד מהם הוא חשיבותו של הקשר בין סבא, סבתא לנכדיהם. מחקרים מראים כי קשר טוב עם סב או סבתא הינו ‘מתנת חיים’
הרבה סיפורים, שירים ומחקרים לאורך ההיסטוריה תיארו את ההשפעה מרחיקת הלכת של סבא וסבתא על עיצוב חייו של הנכד. הוכח לאורך שנים, שהתרומה הקלאסית של בוגרי החיים לדור הצעיר היא הענקת פרספקטיבה היסטורית, הנחלת המורשת, התרבות והערכים לצד אהבה ללא תנאי, נוכחות מלאה ויציבה, התורמים ערך עצום לביטחון העצמי, ליצירת קשרים בין אישיים, להתמודדות עם לחצים, להירדמות קלה יותר בלילה, להצלחה גדולה יותר בלימודים ואפילו להקלה בבעיות קשב וריכוז של הנכדים.
אבל רגע… כל המילים היפות, הנתונים הסטטיסטיים והערכים אליהם אנו שואפים, לא מתממשים בכזאת קלות בעידן השפע, המסכים, האימוג’ים, הארעי והחולף.
סבתא מהדור הקודם שהכינה אוכל, עשתה בייביסיטר והביאה מתנות, יכלה ‘לישון טוב בלילה’ ולדעת שההשקעה שלה בנכדים, תניב פרי ביום בו היא תזדקק להם. כיום, קשר עמוק ואיכותי לשנים ארוכות, כבר לא יכול להתקיים על בסיס שירותי הבייביסיטר, הכולבוייניק, מתנות וקייטרינג לבדם.
כמות המפגשים, המרחק הפיזי,השפע החומרי הפכו להיות משניים בבחינת טיב הקשר מול מצרך איכות הרגע, המבט והקול
המיומנות הבסיסית שעל סבא וסבתא לדעת היא ‘לשהות’ עם הנכדים. עבור הנכדים, זו לעיתים תחושה בלתי מוכרת. מי עוד מעביר לילדים ולנוער שלנו כיום את המסר- אני פשוט כאן איתך, מה שלא תבחר לעשות מעניין אותי מעשיר אותי, אל תמהר…?!
מצליחים לגעת בילדים ובנוער שלנו כל אותם אנשים המעניקים להם ביטחון, אי שיפוטיות וקבלה מבלי שימדדו אותם. שיח בגובה העיניים המביא את הסקרנות הכנה של סבא או סבתא אל מול עולמו של הנכד אינו פריבילגיה אלא תנאי להתחברות לעולמם של הצעירים.
קשר המכיל הדדיות אמיתית הוא זה שישאיר, כיום, חותם על ילדינו. להדדיות בקשר בין סבים לנכדים גוונים ותצורות שונות. ראשית, ההדדיות באה לידי ביטוי ברעיון הפילוסופי שהנכדים קושרים את הסבים לעתיד שבו לא יהיו נוכחים עוד, מבטיחים את רציפות המשפחה מעבר לרגע החולף של קיום האני, נושאי משך הזרע ונושאי שמה. שנית, התרומה של הנכדים לסבים היא כמו הגשם לשדה, הם החיבור לעולם של הצעירים, מכירים להם את חידושי הטכנולוגיה, את הטרנדים העדכניים במוסיקה, באופנה ובתרבות. הסבים, גם אם יצטרכו להשמיע קולות של ברווז או להקשיב למוסיקת טראנס, מבחינתם הקשר עם הנכדים הוא ההזדמנות לאהוב, לתמוך ולשמש דוגמה. הדדיות מבקשת מהסבים והסבתות להיות המורים והתלמידים של הנכדים בעת ובעונה אחת. אבל יש עוד צד להדדיות, אולי החשוב ביותר בתרבות של הפוטושופ וקידוש החיים הטובים באינסטוש, והוא שהדדיות מחייבת את הסב והסבתא להביא את עצמם עם כל מורכבות אישיותם, דהיינו רגעי השבר, הפחד, השמחה והעצב היפה, הפחות יפה, המתמודדות הנשברת והפוחדת. הנכדים הבוגרים יתחברו לסבתא בעלת הערך העצמי, זו שנאמנה לעצמה. זו שטיפחה את האישיות שלה לאורך השנים וכיף לשמוע את עמדותיה. הדדיות אינה מבקשת מהסבים והסבתות להיות כמו הנכדים, היא מבקשת מהם להיות נאמנים לעצמם לצד פתיחות, הקשבה ואמונה שהנכדים עושים כמיטב יכולתם. ככל הנראה זה מה שנכד צריך היום על מנת להתנהל בעולם בתחושה שהוא לא לבד וכל עוד סבא או סבתא נוכחים יהיה מי שירצה להיטיב עימו.
אתגר זה, הוביל את עינת פורת עמוס, גרונטולוגית המתמחה בתקשורת בין דורית, לחבור לעמית סגל מייסד ‘ריקמה אנושית’, המתמחה במסעות בטבע בדגש על העמקת קשרים ולהקים יחד את ‘מסעות בתבונה’ ליצירת חוויה לימודית בטבע לבני ה- 60+. ‘מסע קשר סבתא’ הוא חוויה בטבע של שלושה ימים שמטרתה העלאת איכות הקשר והתקשורת בין הסבים הסבתות לנכדיהם ויצירת יחד משמעותי להעמקה וחיזוק הקשר לטווח הארוך.
האתגרים היומיומיים בקשר הבין דורי בין סבים, סבתות ונכדים עומדים בחלל האוויר לאורך כל המסע, אך לא מדברים עליהם, פשוט חווים אותם. מתקרבים לדור ‘הסבבה’, ‘בלי חפירות’, לומדים להכיר ולפצח את הסיסמאות והתקצירים בהם משתמשים הצעירים, לומדים ליצור קשר עמוק ומשמעותי עם מעט מאוד מילים, בלי שיפוטיות עם קבלת הנכד שלי כמו שהוא,איטי או מהיר, מסודר או מסורבל, חברותי או מנוכרי. הטבע הוא מרחב המאפשר מפגשים ייחודיים, התבוננות ועומק יחד עם פורקן וכיף. בעדינות וברגישות מגשרים על פערי השנים דרך חוויות ומשחקים המתאימים גם לנכדים וגם לסבים. כורתים ברית של אהבה לשנים ארוכות ולצידם מציבים יעדים מעשיים לקשר. זאת הזדמנות לאסוף לסל חוויות החיים, רגעים של חסד קטנים כגדולים, מרפאים ומשמעותיים לסבים ולנכדים. לדוגמא, נכדה היושבת על סבתה, מרפה את גופה, נמרחת, נותנת לכל כובד משקל גופה הקטן ליפול על האישה עליה היא סומכת יותר מכל. סבא ונכדה שהבינו לפתע כמה הם דומים, ויכלו לראות את תכונות האופי ודפוסי המחשבה העוברים במשפחה. נכד- בן שלוש עשרה, שחשוב לו להיות ‘גבר’, נוגע, מציק לסבא, מתגופף כמו כלבלב, רק בשביל המגע והקשר, לרגעים קצרים הוא מרפה מהמשחק, מניח את כל כובד משקלו על סבא ונח. והנכדה בת השתיים עשרה, שבתוך הסתודדויות עם חברותיה מגניבה מבט בוגר לסבתא, לבדוק מה שלומה, להיות לצידה כמלאך רך המרחף סביבה בשקט ושומר רק עליה.
באחד המסעות הסבים והנכדים התבקשו ליצור מסגרת מסנדות וחבלים ולהצטלם בתוכה בניסיון כמה שפחות לגעת עם אברי גופם ברצפה. הסבתא שכבר שנים רבות עברו מאז היתה בתנועת הנוער, בידיים מלאות קמטים, אחזה בחבל בביטחון קשרה ומשכה. התמסרה למשימה. כל שרירי פנייה השתתפו במאמץ. נכדתה, בת המצווה, בידייה הרכות, חיקתה את תנועותיה של סבתא ואמרה: “וואוו…סבתא, לא ידעתי שאת כל כך טובה בקשירת חבלים”.
עצם היותנו סבים וסבתות, אינו מבטיח כיום, קשר עמוק ואיכותי עם הנכדים. קשר שכזה דורש התכווננות, פתיחות, השקעה ויותר מכל, הבנה כי אנחנו המבוגרים לא יכולים רק לזרום אם מה שיש, אלא צריכים לקחת אחריות ולנהל את הקשר. רק אם נחזיק את טובתנו ונדייק את צרכינו לצד חיזוק התא המשפחתי, נוכל להנות מהמתנות שהקשר עם הנכדים יכול להעניק לנו.